יום ראשון, 12 באוקטובר 2014

Porcelain: From Chinese Emperors to the Runway (English)


A recent trip to Amsterdam and a visit to the breathtaking Rijksmuseum, caused me to reminisce about a fashion history blogpost I posted on May of last year (2013), in which I explored the creation of beautiful porcelain and the impact it had on fashion trends back in 2013. I therefore decided to translate that post to English (as it was originally posted in Hebrew) as well as add some updates to show you that the ancient art of porcelain making is still prevalent in this year's fashion trends. 

For most of us, fine porcelain dishes mean only one thing- the vintage display cabinets in grandma's living room (those of us with Jewish grandmothers anyway...), and they are often related to tales of age-old dowaries and inheritances. Yet  the delicate icy-blue ornaments on porcelian dishes seem to be just the right touch of oriental inspiration that modern-day fashion designers are looking for.


   
Delicate porcelian prints- Valentino Fall/Winter 2014

While we may believe that fine porcelain (or as we tend to call it: "China") is only something we whip out of the back of our kitchen cabinates once a year to impress friends we hadn't seen in years, in actuality- porcelain has been around for over 2000 years. It was first created- as its nickname suggests- in  the city of Jingdzhen, in North-East China; a city still known as the "capital of porcelain". In fact, decorating porcelain was considered such a fine art in those days, that the artists who specialized in it became protoges of the Chinese emperors from both the Shang and Han dynasties. Traditionally, white porcelain was adorned with elegant, thin, hand-painted depictions of various Asian flowers; and the Cobalt Oxide that was used to create the blue paint was so rare, that it had to be especially imported from Persia for the purpose of this rare craft.





 Traditional blue and white Chinese porcelain, transported to the Netherlands during the 17th century by the Dutch East India Shipping Company. A photo I took during a visit to the Rijkmuseum, Amsterdam.


The Chinese emperors were so enchanted by the crisp porcelain dishes, that in 583 A.C. emperor Chan ordered porcelain pillars to be built for his palace... I guess he never heard of what happens to people who live in glass houses. And several years later, emperor Yan damanded to have porcelain  statues of a lion and an elephant sculpted for his palace- Not quite my taste in decor, but different strokes I guess...


Throughout the 14th century, following an era of economic prosperity in eastern China, porcelain began to be massively manufactured. However, its blue decorative color enraged the emperors of the famous Ming dynasty (you know, the ones with the vases...), who declared that the Persian origin of the color was brining in unwanted foreign influences into China. Maybe the imperial families of that time lacked a sense of humor, but they were so furious that  they actually banned blue paint in China for a period of time (!!!), and local artists were left with no choice but to adorn porcelain dishes with black coloring.


  
"Get this blue off of me!!!"
Chinese emperors in the 14th century banned the use of blue coloring


Following the rediscovery of China by European merchants in the 16th century (who were trying to follow Marco Polo's trail 300 years after he first discovered the orient), China and the "magic of the orient" became the main target for western explorers and merchants. By the 17th century, China also became a desired destination for Imperialist ships sailing from the Netherlands, England, Portugal and France. 


    
The East India Shipping Company arriving in the Hindu-China region in the 17th century.  


Imperialism was the driving force of the 17th century, and European traders were crossing continents in the name of imperialistic expansion. And no trading company was more advanced or powerful than the trans-European "East India Shipping Company", whose employees  transported spices and fragrances from India, practiced the horrific export of human cargo out of Africa, and seemed to be utterly fascinated with the marvelous silks and delicate porcelain dishes manufactured in China. 




A model of the Dutch East-India ship, on display at the Rijksmuseum, Amsterdam.



From the moment the fine dishes arrived in Europe, porcelain became the hottest trend among European artistocracy. And just like any modern-day trend, royals and aristocrats from all over Europe flocked to order porcelain dishes decorated with their family emblem (imagine the  Gucci crocodile shoulderbag with your initials carved in it...). By the mid 18th century, the precious artifacts were so popular in Europe that they eventually found their way to the upper and even lower middle classes, who (much like we all do today) strove to resemble their idols in any way they could  afford (or forge). And so, the oriental flower ornaments were quickly replaced by images of Europe's economic elite frolicking in their English gardens.




Yes, Europe enthusiastically embraced porcelain. And as time went by, Holland became a porcelain manufacturer in its own right; so much so that nowadays, the title of "Porcelain capital" is often atributed not to the Chinese city of Jingdzhen, but rather to the upscale Czech resort town of Karlovy Vary. Every year in early May, Karlovy Vary hosts the Annual Porcelain Festival in the lobby of one of the world's most luxurious hotels: Grandhotel Pupp.


 https://www.youtube.com/watch?v=KNShnNPbL78 - The Annual Karlovy Vary Porcelain Festival 



From farway China, through to the days of Imperialist conquests, porcelain has come a long way to become a modern-day star of the world's fashion runways. In late 2013, the gentle swirly lines of blue and black oriental vegetations were all the rage in Europe's and New-York's fashion weeks. One outstanding example was the 2013 Sprin/Summer show of American Haute Couture designer Monique Lhullier.





Monique Lhuillier- Spring/Summer 2013: Inspired by the blue colors of Chinese porcelain




This American designer of French and Filipino descent, who is mostly known for her breathtaking bridal and eveningwear collections, seemed to be inspired by ancient Chinese porcelain prints, as the models in her Spring/Summer 2013 show walked down the runway dressed in  gowns and pantsuits of deep blue and light gray that resembled the Cobalt Oxide origin of traditional Chinese porcelain coloring.


  

Porcelain inspired piece in its coloring and  prints- Monique Lhullier: Spring/Summer 2013 

That same season, Italian designer Roberto Cavalli, who's known for his sexier, more ostentatious style, surprisingly presented a collection which included several classic white pieces with black prints of little birds and dainty vegetation. The result was a romantic look that undoubtedly drew inspiration from the black and white porcelain vases favored by 14th century Chinese emperors.




Roberto Cavalli Spring/Summer 2013. Inspired by black and white Chinese vases.


Soon after that show, the Roberto Cavalli fashion house also presented another, more ready-to-wear collection named "Just Cavalli." Once again the Italian fashion house drew its inspiration from the Far East, as the prints on the designes seemed as though they were drawn in water colors like an ancient Chinese painting. 




The Cavalli ready-to-wear collection- "Just Cavalli"- Reminiscent of Chinese water colors 



And of course, we cannot talk about European nobility without mentioning the Venezuelan born designer Carolina Herrera, whose husband Reinaldo Herrera inherited the Spanish title of  5th Marques of Torre Casa. In 2013 Carolina Herrera harnessed the elegant aristocratic appeal of porcelain to create an unequivically regal line of eveningwear. 



  
Brining back European artistocratic elegance in porcelain print: Carolina Herrera- Spring/Summer 2013


This gentle and aristocratic trend indeed became prevalent in the 2013 shows. However, visionary  designers have been displaying pieces decorated with porcelain-inspired prints for years. One such brilliant designer is John Galliano, who prior to being fired from the house of Dior for his antisemetic tirade (and personally breaking my heart...) had to foresight to present blue porcelain-like flower prints on snow-white dresses back in 2009 for his Spring/Summer show. 



He did it before it was cool: John Galliano does floral blue and white porcelain prints for Dior 2009


That icy-cold mysterious appeal that one senses when looking at a white porcelain dish is perfect for this upcoming winter and the whole Fantasyland, Winter Wonderland trend that is currently being embraced by designers, due to the success of such fantasy movies as "Maleficent" and "Frozen". And this too seems to have been predicted by another visionary designer- Valentino, who paraded Princess Elsa look-a-like models in his Fall/Winter 2014 collection. All the designs created by the Valentino fashion house, known for its feminine romantic styles,  emenated the icy fregility of porcelain colors.



Models at the Valentino Fall/Winter 2014 show, all looking like snow flakes.



But there's no need to travel as far as North-East China or try to get an invitation to one of Europe's most exclusive fashion shows to embrace this highly feminine and ethereal style. Even in my native region- The Mediterranean, an aspiring fashionista could easily find some exceptional porcelain-inspired creations. Here in Israel, one designer who stands out in her one-of-a-kind creations is Dafna Levinson (www.dephnalevinson.com). In last year's collection, Levinson included an array of white jackets and pantsuits decorated with blue porcelain-like prints, as well as sleeveless tops decorated with oriental inspired flower prints that seem as though they were hand painted by a Chinese master painter.


   

Israeli designer Daphna Levinson- Porcelain inspired pantsuit. Photography: Eitan Tal.




Porcelain inpired white blazer with a blue vine print by Daphna Levinson. Photography: Nurit Cohen


And if you think that simply because this is a revision of last year's trend then it must be a fashion has-been- well, just take a look at some examples from Vivian Tam's 2015 ready-to-wear show from the recent NY Fashion Week... Yep, porcelain is here to stay!




Vivian Tam 2015 Ready-to-Wear Show. NY Fashion Week





The metamorphosis of porcelain from ancient Chinese art to a status symbol for European aristocracy to a modern-day fashion trend, provides this timeless piece of craftsmanship with the perfect combination of oriental charm and European sophistication. So whether you are a fan of Chinese art or just an avid viewer of fantasy movies, this trend has everything you could ask for. And I believe that what has lasted for over 2000 would surely continue to fascinat the fashion world for at least a few more seasons to come. 

יום ראשון, 10 באוגוסט 2014

חתונה יהודית: קוטור, מורשת וסיפור אישי

The Jewish Bride: Couture, Legacy and My Family


"האהבה והמלחמה היינו הך הן, וכשם שבמלחמה מותר לנקוט בתחבולות ותכסיסים כדי לנצח את האויב, כך גם באהבה..."

-- מיגל דה-סרוונטס/ דון קישוט (הספר השני)-- 

הספרות מלמדת אותנו שאהבה ומלחמה הם שני קצוות על אותו רצף המצב האנושי. על כן, כמה טבעי הוא שניקח הפוגה ממראות המלחמה הקשים שפוקדים אותנו בחודשים האחרונים, כדי לחוש לרגע את תחושת האהבה שמביא איתו ט"ו באב- יום במסורת היהודית, שנחגג בדיוק באמצע עונת החתונות ובאזור הדמדומים שבין מלחמה ושלום.

 Love and war are the same thing, and stratagens and policy are as allowable in the one as in the other 
--Miguel de Cervantes/ Don Quixote --

 על-פי המסורת היהודית, ביום זה צווה על בנות ירושלים לצאת ולפזז בכרמים בשמלות לבנות, אבל כפי שאגלה לכם בפוסט זה- במהלך גילגוליו הרבים של העם היהודי בתפוצות, קיבלה שמלת הכרמים הלבנה וריאציות רבות ומגוונות, ששיקפו את המציאות, האומנות, התקוות והמאפיינים של כל עדה ותפוצה בגולה.



שלושת הגראציות. אנטוניו קאנובה 1799.
The Three Graces. Antoinio Canova, 1799/


על הסגנונות הנפלאים של שמלת הכלה במסורת היהודית, למדתי כשביקרתי בתערוכת "בואי כלה" בבית בתפוצות באפריל האחרון. בתערוכה, שנערכה בשיתוף בין בית הספר לעיצוב "שנקר" לבין בית התפוצות, התבקשו בוגרי בית-הספר לעצב שמלות כלה בהשפעת זרמים מהמסורת היהודית. העיצובים המרהיבים שראיתי ריגשו אותי ברגעים מסוימים ממש עד דמעות.


ביקור רווי השראה בתערוכת "בואי כלה" בבית התפוצות. אפריל 2014.
Visiting the Exhibition: "Here Comes the Bride: Tailoring a Jewish Story" at the Beit Hatfutsot Museum of Jewish Heratige 


אני חייבת להתוודות שהצד האפל שבי, זה החבוי עמוק בתוך אישיותי הרומנטית, תמיד נמשך לסגנון הגותי. המסתורין שבמראה כלה אפלולית, המגיחה בשמלה צחורה, פנים חיוורות ואיפור כהה, תמיד עורר בדמיוני תמונות מסיפורי רפאים בטירות רדופות. לצ'ארלס דיקנס היה את מיס האווישם- צל של אישה מזדקנת, שעצרה את הזמן מלכת בשמלת כלולותיה. הבמאי האקסצנטרי טים ברטון הביא לנו ב-2005 את ה- Corpse Bride, ואילו לנו  במסורת היהודית יש את כלת הרפאים האולטימטיבית ואם כל נערות הגותיקה- לאה'לה- הכלה אחוזת הדיבוק מהמחזה "הדיבוק" של ש. אנסקי.  למעשה, דמותה של לאה'לה בגילומה של חנה רובינא האגדית עם הצמות השחורות והמבט הרדוף, עד-כדי כך צרובה לנו בזיכרון הקולקטיבי שהיא נחשבת עד היום לדמות האייקונית של התיאטרון הישראלי לדורותיו, והיא ללא ספק הכלה המצמררת ביותר שתפגשו אי-פעם. 


חנה רובינא בתפקיד הכלה לאה'לה מ"הדיבוק" 1922.


הדמות שגילמה רובינא ב-1922 הייתה ההשראה לשמלת כלה בעיצובה של מור כפיר. את המראה הויקטוריאני של שמלתה של רובינא, תרגמה כפיר בעזרת הצווארון הגבוה, השרוולים התפוחים והתחרה הקשיחה. אך האלמנט הבולט ביותר בשמלה הן שתי  צמותיה האלמותיות של לאה'לה, אותם שילבה כפיר כשני חבלים קלועים המשתלשלים מטה לאורך השמלה.


מור כפיר וההשפעה הגותית של חנה רובינא ו"הדיבוק"



סגנון ויקטוריאני מעוטר בצמותיה האגדתיות של לאה'לה מ"הדיבוק". מור כפיר.


סגנון אחר לגמרי הציגה חן מירון, בשמלה ששאבה השראה מהתפילין . מירון דימתה את אופן ליפוף התפילין על הזרוע בעזרת רצועות א-סימטריות מעוטרות בחרוזי זהב ומונחות סביב ובאלכסון פלג  הגוף העליון.


שמלה בהשראת תפילין של חן מירון

השמלה של חן מירון העשויה בד קרפ כבד, הזכירה לי מאוד את סגנון שנות ה-30 במיוחד בשל החיתוך האלכסוני שאפיין מאוד את סגנון הארט-דקו של אותה התקופה, אבל גם בגלל הגזרה הישרה הקרובה לגוף, והשרוולים הפתוחים. 

אולם מי שהפליא לשלב צורות גיאומטריות יוצאות דופן בשמלה היה אייל רון מייסטל. השמלה בעיצובו נראית כמו שילוב בין הסגנון הגותי לפנטזיה עתידנית. בעיצובו, הושפע מייסטל מהמוצא הגרמני של משפחתו, ובעיקר מסיפור של טבעת נישואין שהיה נהוג להעניק לכלה היהודייה באזור הריין עוד במאה ה-12. צורתה של הטבעת היה כבית בעל צריח מזדקר, שבתוכו הסתירו תפילות נגד עין הרע, שיגנו על הכלה בחופתה.


שמלה גיאומטרית בעלת מראה עתידני, אך מושפעת מדגם טבעת עתיק יומין.
העיצוב של מייסטל הזכיר לי יותר מכל קליפ רוק משנות ה-80, כאשר מרפסות הבית המעוצב על הטבעת מופיעות בדמות ה"חנוטים"  המטאליים בצידי השמלה ובאזור החזה (קצת כמו חזיית השפיצים המפורסמת של מדונה). אך הצווארון הגבוה דמוי  הצריח של הבית לקח את השמלה לממדי פנטזיה עתידנית, וגרם לי לחשוב על הכלה היהודייה שיום אחד עוד תתחתן על הירח.


שמלת פנטזיה נוספת- שמלה בהשראת "עץ החיים" של חן אריאל נחמן. מזכיר מאוד את מדוזה מהמיתולוגיה היוונית בשילוב משהו שיכול להופיע בפרק של "משחקי הכס"


שבועות מספר לאחר הביקור בבית התפוצות, טיילתי בשוק  עתיקות שנערך  ביום בהיר אחד לא רחוק מהבית שלי, ובאחד הדוכנים נתקלתי בערימת תצלומי כלה בשחור-לבן. היות שזהו לא פחות מאשר אוצר גלום עבור "ציידת שמאעטס" שכמותי (כמו שאימא שלי אוהבת לקרוא לי), קניתי מספר תצלומים ולקחתי אותם הביתה. מעבר לאלמנט האופנתי שגיליתי בכל תצלום, שמוכיח מעבר לכל צל של ספק שתמיד הייתה פה אופנה, סיקרן אותי לדעת מה הסיפור ומי האישה מאחורי כל תמונה. לדאבוני,  כישורי הבילוש שלי לא מזהירים ומעולם לא גיליתי את זהות המצולמות.

אם מישהו מקוראי מזהה את אחת הכלות בתצלומים, הוא מוזמן ליצור קשר ולפתור עבורי את התעלומה.


כלה ישראלית, כנראה משנות ה-50. ההיסטוריה ניבטת אלינו בפנים נרגשות.


כמו שאמרתי, אם יש משהו שהתמונות מוכיחות לנו, הוא שלצד המסורת, הכלה היהודייה (או הישראלית במקרה זה ) תמיד ידעה להתכתב גם עם מגמות האופנה העולמית. כך למשל,  ניתן להניח שתמונתה של הכלה משמאל צולמה מתישהו בשנות ה-50 (או אולי ה-60 המוקדמות. אחרי הכל, תמיד הכל הגיע לפה קצת בדיליי, אתם יודעים...), שכן היא נראית כמו נערת הפוסטר של מיטב הטרנדים של שנות ה-50: השיער המתולתל בקפידה, שרוולי שיפון שקופים וצווארון מוגבה במקצת, אודם שאפשר לנחש שהוא אדום בוהק, וחצאית תחרה נפוחה. הכיתוב היחיד שמצאתי בגב התמונה היה "Agfa" , אך תהיה כלה זו אשר תהיה- אופנת שנות ה-50 שלה לא נופלת משמלת הכלה של הנסיכה גרייס ממונקו.

גם הכלה הבאה מרשימה בדיוק באותה מידה, ולפי סגנון לבושה- שמלה באורך הברך א-לה Mad Men, עקבים דקים, ושיער נפוח (מאוד נפוח!) אפשר בהחלט לומר שגם בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור, מוזות השיק מעולם לא שתקו פה. הכיתוב מאחורי התמונה הימנית גילה לי שהתמונה צולמה בצלמניה ברחוב בן- יהודה 84, תל-אביב. תחי הכלה התל-אביבית!


כלה סטייל Mad Men:  אופנה בין המלחמות


גם שנות ה-70 הבוהמייניות לא פסחו על ארצנו הקטנטונת. וכמו בפאריז וניו-יורק  גם כלה זו התהדרה  בפרחים גדולים ורקומים בהשפעת ילדי הפרחים, בשרוולים רחבים ובקו מותן גבוה. מי אמר שמעולם לא היינו קוסמופוליטיים?


כלה בוהמיינית במיטב הטרנדים של שנות ה-70.



אך כמובן שאינני יכולה לכתוב על סיפורי כלות ומורשת ישראל מבלי לספר בקצרה את סיפורה של המשפחה האישית שלי, ואת סיפור שמלות הכלה הניבטות אלי מבעד תצלומים ישנים בעלי חותמות ברוסית עוד משחר ילדותי:


 סיפור שמלת הכלה של אימא שלי הוא סיפור של מזרח ומערב. ההורים שלי התחתנו באוקראינה בשנת 1972. אימא שלי, ביתו היחידה של קצין בצבא האדום, העבירה את שנות ילדותה בבסיסים צבאיים לכל אורכה ורוחבה של ברית-המועצות, ולמדה לירות ברובה ולטפס על עצים בעוד שלילדות אחרות אסור היה אפילו להגיע לבית הספר לבושות במכנסים במקום בשמלה. מיותר לציין שגם ביום חתונתה, אימא שלי לא נראתה כמו הכלה המסורתית, אלא התחתנה בשמלה רקומה חוטי כסף וציציות בסגנון אוריינטלי, מבד שסבא שלי הצליח להטיס ממצרים.


שמלה כסופה בעלת דוגמאות "ערבסקה" מצריות. החתונה של ההורים שלי, 1972.

מלבד העובדה שגזרת השמלה הישרה, הכפפות הארוכות והצווארון העגול והקטן שיקפו באופן דייקני את האופנה המערבית ה"אנטי-סובייטית" בעליל של שנות ה-70, השילוב של דוגמאת הבד המצרי עם שיערה השחור והגלי של אימא שיווה לה מראה אוריינטלי מושלם. ולא רק זאת, אלא שהיא אף השלימה את מראה ה"שחרזדה" בכך שקישטה את ההינומה שלה בסיכה כסופה אותה ענדה כקישוט על המצח.


אבא ואימא במראה סבנטיז. לא ניתן להתעלם מהדגם הגיאומטרי בעניבה של אבא- עושה חשק להוציא את מנורת הלבה ולהקשיב לבי.ג'יז.



יתכן שאבא שלי היה מאושר מהמראה האקזוטי שאימא אימצה לעצמה, אבל סבתי היקרה, זיכרונה לברכה, שרצתה שאבי יינשא לנערה יהודייה צנועה שיושבת ליד החלון וסורגת גרביים- משהו בסגנון הספרים של שלום עליכם- קיבלה במקום זאת כלה אמנם יהודיה כשרה אך שחורת שיער ואוריינטלית למראה, בשמלה מצרית, שיודעת לירות ברובה טוב יותר מכל גבר.


כשיום החתונה שלי הגיע, בינואר של שנה שעברה, עצרתי לרגע את המולת היום- בין התלתלים בשיער לטלפונים הבלתי פוסקים- ושלפתי מארנקי תמונה אחת קטנה, מטושטשת במקצת, שהכניסה אותי לפרופורציות:





אלה הם סבא וסבתא שלי (ההורים של אימא), וזה הוא- תאמינו או לא- יום חתונתם. התמונה צולמה במולדובה (היום חלק מרומניה, אז- חבל ארץ תחת השלטון הסובייטי) ב-1946, כששרידי המלחמה עוד מהדהדים באוויר. בתמונה, סבא עוד לבוש במדי חייל האוויר של הצבא האדום, וסבתא  בשמלה שחורה קטנה שרק צווארון לבן מקשט אותה. אחיותיה של סבתא וחבר קרוב של סבא (הדבר הקרוב ביותר למשפחה שנותר לו אחרי השואה) מצטופפים לתמונת החתונה בדירה הקטנה, ועל השולחן עומדים בקבוק ייו, וודקה, מעט דגים, ולקינוח- תפוחים.

המחשבה שעברה במוחי כשהבטתי בתמונה הזו, היא המסר שאני רוצה להעביר היום, לכבוד ט"ו באב, לכל הכלות שעומדות להיות חלק מעונת חתונות טעונה זו: זכרו תמיד שבין מלחמה ושלום, איום והישרדות, רולים בשיער ותחרה בשרוולים, ריהוט מודולארי וחופה מעוצבת, תמיד תתנוסס  בגאון האהבה. והיא זו שתמיד תנצח.

ט"ו באב שמח לכולנו.
באהבה,
אריאלה.





יום שני, 21 ביולי 2014

מגדת העתידות של עולם האופנה.

Looking into Fashion's Crystal Ball

תמיד הוקסמתי מהקשר בין אופנה להשפעות התרבויות והאמנותיות שאנו שואבים מהיסטוריית העולם, אבל כששמעתי לראשונה על הגעתה לארץ של חזאית וחוקרת הטרנדים הבינלאומית- לי אדלקורט (Li Edelkoort), הבנתי שזו ההזדמנות שלי לחבר פוסט שעוסק כולו בעתיד. כמובן שבעת תחילת כתיבת הפוסט, לפני מספר שבועות, עוד לא ידעתי עד כמה הסתכלות אופטימית אל עתיד מלא צורות וצבע יהיה נחוץ כל-כך לכל אזרחי ישראל.


לי (לידוויג) אדלקורט. Li (Lidwij) Edelkoort


על-כן, בתחילת החודש הגעתי למוזיאון העיצוב בחולון כדי לקבל הצצה לעתיד עולם האופנה והעיצוב ולהביא לכם את בשורת הטרנדים לעשורים הקרובים:

קפלים (Gatherings)

"אנו חיים כיום בחברה פרומה הסובלת מתוצאותיו של משבר כלכלי חמור" כותבת אדלקורט בספרה "קיפולים", אותו כתבה במיוחד עבור סדרת הרצאות אלה. "תקופה ממושכת זו של סבל גרמה לבני האדם לגונן על נכסיהם באופן מוגזם, וכתוצאה מכך הפכנו לאגוצנטרים ונשמרים...זהו אם כן, הזמן המתאים להתכנסות, לאיסוף ולחיבור מחודש של אנשים בכדי לשקם מחדש את החברה ואת מארג חיינו".


התאספות של בד לקפלים כמטאפורה להתאספות של אנשים וגילוי מחודש של הלכידות החברתית.
Gathering of fabric is both a symbol and celebration of the gathering of people


על-פי התחזית של אדלקורט וצוותה, אנו חיים בעולם המתנער כיום מהקשיים הכלכליים של העשור האחרון, ולכן סביר להניח שבשנים הקרובות נרצה כולנו להתנתק מהאגוצנטריות והערצת ה"אני", המאפיינת תקופות של שפל ומשבר, ולהתאסף יחד כמשפחות,חברות ועמים. התאספות זו תבוא לידי ביטוי גם בבגדים שלנו שיהיו עתירי בד ויתאפיינו בכל סוגי איסוף הבד, בין אם זה קפלים (Gatherings), קיפולים (Pleats)או וולנים (Ruffles). 



עושר של בד עתיר וולנים (Ruffles). חגיגה של שפע לאחר עשור של משבר כלכלי
Alexander McQueen 2011

התחזית אף מנבאת כי לאחר עשור של השתעבדות לרשתות החברתיות וניכור חברתי, בשנים הבאות נחוש סופסוף קצת שובע מהרצון שלנו להתבלט עד בלי די בעולם הווירטואלי, ובמקום זאת נבחר להיעלם מעט אל תוך אלמוניות (ביי ביי אינסטוש!). גם את הרצון הזה ישרתו שכבות מרובות של בגדים וקיפולים בבד שיהוו הזדמנות עבור היחיד להתחפר בהם במקום להתבלט בבגדים מבליטי גוף כמו הסקיני ג'ינס, שלמרות נוכחותו העיקשת בנוף הישראלי כן הולך ונעלם בהדרגה מתצוגות האופנה. 

את השפעות קיפולי הבד ניתן לראות כבר בתצוגות של שבועות האופנה לעונת סתיו/חורף 2014-15, הנערכות בימים אלה בבירות אירופה.



חצאיות בעלות קפלים בהשפעת הלך הרוח התקופתי.  מימין: Fendi- Fall/Winter 2015 ומשמאל: Guy Laroche Fall/Winter 2015


  We live in an unstitched society that is suffering from the aftershocks of a severe economic crisis. This prolonged period of hardship has made humans overly protective of thier assets and openly egocentric. This is  herefore a time for gathering, for bringing people together to restore society.
--Gathering/Li Edelkoort 2014-- 
  
יצירת קפלים בבד היא אומנות עתיקה, הניבטת אלינו עוד מהפסלים הרומיים, שהייחוד בהם הוא בהצלחתם של הפסלים לדמות את קיפולי הבד באבן.

אמנות הקפלול היא עקרון עתיק של איסוף נפח בכדי ליצור צורה ממושמעת- מבנה שהוא בעת ובעונה אחת גם חמור סבר וגם חופשי.
--"קיפולים"/ לי אדלקורט 2014--

פסלים רומיים המדמים קיפולי בד, מתוך הספר של לי אדלקורט. Roman pleating, taken from Li Edelkoort's book

The art of pleating is an ancient principle of gathering  up volume, reining it in to realize  a disciplined sculpture form, a severe yet free construction... 


אינטרפרטציה מודרנית להשפעות רומיות עתיקות. A modern pleated dress inspired by Roman statues


התקשטות בבגדים עתירי בד כשיוצאים מתקופות של משבר לתקופות של שפע איננה טריק חדש. למעשה, כפי שמראה ההיסטוריה, בתקופת השפל הכלכלי בארה"ב (סוף שנות העשרים והשלושים) נשים נהגו ללבוש שמלות בגזרות ישרות ומינימליסטיות. במהלך אותן השנים, נאלצו  הנשים להיפרד מבדים וכפתורים שיועדו לתפירת מדים ושמיכות עבור הצבא, הן אפילו אמרו יפה שלום לגרבוני ניילון שנתפרו כאריזות למצנחים.

אך כל זה השתנה בתחילת שנות החמישים כשאמריקה מצאה את עצמה בעיצומה של פריחה כלכלית: המלחמה הוכיחה את עצמה כמנוף ליצרני טכנולוגיה ומזון, תעשיית הטקסטיל החלה לפרוח, ועסקנים מצאו הזדמנויות השקעה זולות (שלא נאמר ניצול...) במדינות אירופה מוכות המלחמה. בהתאם לכך, חגגו הנשים של שנות ה-50 את העושר החדש במעבר לחצאיות נפוחות, אודם אדום על השפתיים, וענקי פנינים על הצוואר.



ריבוי בד כסמל לתקופת שפע. מעבר משנות ה-40 (משמאל) לשנות ה-50.
Rich gathered fabrics as a symbol for financial recuperation, much like the move from 1940's fashions to the 1950's


סרטים (Ribbons and Bows)
כשאנו חושבים על רצון עז להתקשטות, הדרך הקלה והמהירה לעשות זאת היא להתהדר בסרט. זה אולי נשמע קצת קיטשי ונראה מעט ילדותי, אבל  הסרט היווה את הסמל לרצון להתגנדר בערך מאז שאשתו של האדם הקדמון חשבה לעצמה: "אני חייבת לעשות משהו עם המערה הזאת, וציורי הקיר האלה פשוט לא עושים לי את זה!" וקשרה את פרוות החיה לגופה בסרט (הערת הכותבת: יתכן שאני מדמיינת פה פרק של ה"פלינסטונס" יותר מתיעוד ארכאולוגי אמיתי כלשהו, אבל תזרמו איתי...).

מה שלא תחשבו על הסרט, שבועות האופנה האחרונים שהושפעו כולם מעולמות הפנטזיה שהביאו לנו "משחקי הכס" והסרט "מליפסנט", הוכיחו סופית שימי הביניים מעולם לא היו נוכחים יותר מהיום, ואתם באו גם סרטי הקישוט.  בכל תצוגה בשבועות האופנה, כיכבו על המסלולים דוגמניות לבושות במיטב הקולקציות של המאה ה-14, כולל שמלות מקושטות סרטים ומלמלות, כשלגופן מהודקים מהודקים קשורים בשרוכי בד משתלשלים. 

גם מעצבים מתחום הכלות והערב מיהרו להדביק את הקצב, והפכו את הסרט (באופן צפוי מאוד) מאלמנט קישוטי בלבד לגולת הכותרת בעיצובי שמלות הכלה לעונת החתונות הקרובה.



הסרט ככוכב בשמלות הכלה וכאלמנט מרכזי ב"אופנת ימי הביניים" בתערוכה של אלכסנדר מקווין 2015.
 Ribbons and bows as the main feature of bridal wear for 2015 and in the Medieval inspired Alexander McQueen Fall/Winter 2015 show
 
הסרט הפשוט, העשוי מפיסות וחתיכות של בד יכול לשמש כדי לקשור בגד או צמה קלועה. אך כשפיסת בד כזו קושרת דברים יחד, חתיכת בד חסרת ייחוד יכולה להפוך לעבודה של עיצוב עילי.
--לי אדלקורט 2014--



שרוולים קשורים בסרט מתקופת הרנסאנס האיטלקי. Ribbons on a sleeve from Italian Renaissance


 Made from bits and pieces of fabric, the humble ribbon can be used for fastening a garment or holding together a braid. Yet when this strip of material links things together, something transpires and it becomes a major work of couture.  

טכנולוגיית תלת-ממד (3D Technology) 

אם היו אומרים לי אפילו לפני שנתיים שאתחיל להשתמש בביטוי "תלת ממד" לא בהקשר של סרט ב"סינמה סיטי" אלא בהקשר של שמלות, לא הייתי מאמינה. אבל בעולם העתידני האופף אותנו, בדים נוצרים במדפסות תלת-ממד  וחיתוכי לייזר מעטרים כל פריט לבוש  טרנדי מזה שנתיים. כיאה להשתלטות הטכנולוגיה על כל תחום בחיינו (לא שאני בפרנויה מפני אפוקליפסת רובוטים או משהו כזה...), גם הבגדים שעל גופנו עתידים בקרוב לקבל ממד חדש- תרתי משמע. 

בעתיד הקרוב, הבגדים שלגופנו לא יהיו עוד כיסוי שטוח המונח על הגוף, כי אם אמירה תלת ממדית, בעלת צורות בולטות וגאומטריות שיסתירו את מתאר הגוף ויקבלו חיות משל עצמם.


שמלה בגזרה גאומטרית תלת-ממדית, המזכירה קצת גרסה עתידנית של קישוט סוכה...
Geometric  3D shaped dress- Flying cars are just around the corner


מי שנחשב לרב-אומן בתחום ההגדרה מחדש של גזרות הבגדים, הוא מעצב האופנה היפני איסי מיאקי (Issey Miyake). לשמחתי הרבה, בסיום ההרצאה של לי אדלקורט, הוזמן הקהל להיכנס לתערוכה של איסי מיאקי שנערכה בתוך חדר תצוגה במוזיאון. 

מיאקי ידוע בהצלחתו לשלב, כבר בשנות השמונים, בין אופנה מודרנית לבין אומנות הקיפול המסורתית בארצו- אומנות ה"אוריגאמי". הוא היה בין הראשונים שהתנסה בקיפולים שונים בבד, ובשנים האחרונות אף נעזר במעבדות  טכנולוגיות על-מנת ליצור בדים חדשניים שמתנהגים ממש כמו נייר אוריגאמי.


בגדים מקופלים כמו נייר אוריגאמי בטכניקת תלת-ממד. איסי מיאקי.
Issey Miyake's 3D outfits shaped like an Origami style folded paper.



התערוכה של איסי מיאקי במוזיאון העיצוב בחולון 2014. גם אני התהדרתי בחצאית הקפלים האהובה עלי לכבוד האירוע.
The Issey Miyake 3D Dresses exhibition at the Holon Museum of Design, Israel 2014. I'm in my favorite pleated skirt for the ocassion


הדגמים של מיאקי מתכווצים ומתקפלים במקומות שונים ובלתי שגרתיים לאורך הגוף ממש כמו קיפולי נייר אוריגאמי. הצבעים שבהם בחר לדגמים הם לרוב בגווני שחור בוהק ועופרת, כאשר הצבעוניות היחידה מופיעה בהבזקים על הבד בצבעי כסף, כחול אפור (icy-blue), ברונזה ואדום. הבזקים אלה מדמים אפקט של אור זרקורים ונותנים לנו את התחושה שבעוד רגע ניווכח באמת שהמכוניות סביבנו החלו לעופף.



הבזקי אור בצבע אדום וכסוף לאפקט עתידני. איסי מיאקי.
Flashes of red and silver hues for the perfect futuristic effect. Issey Miyake.



אבל למי מאיתנו שאינה חשה אוונגרדית מספיק כדי להגיע למשרד עם עיצוב עתידני שכזה, שעלול לגרום למישהו לחשוב שהיא התחפשה לברווז מנייר מקופל, הבשורה המשמחת היא שאפקט התלת-ממד  פופולרי מאוד בעונות האחרונות גם בתחום ההדפסים. כפי שניתן לראות מהדגמים בתצוגה האחרונה של המעצבת הספרדייה קרולינה הררה (Carolina Herrera).


הדפס המדמה אפקט תלת-ממד. קרולינה הררה- אביב/קיץ 2014.
The 3D effect is also achieved by print. Carolina Herrera- Spring/Summer 2014



 הדפסי התלת-ממד משווים לבגד ממד עומק מבלי לטשטש את קווי המתאר של הגוף, וזה טרנד מומלץ במיוחד למי שממש טוב בלבהות בהדפס שכזה במשך חצי שעה ולהצליח לראות בו כל מני סוסים ואוניות... 


הידיים הנעלמות (Disappearing Hands)  

אולם בצד ההבטחות המזהירות שטומן בחובו העתיד הטכנולוגי, משקף עולם האופנה גם חשש לעתיד האנושות. העבודות שאנו מאיישים כיום הולכות והופכות לאינטלקטואליות יותר ויותר, והפיזיות שלנו הולכת ונעלמת בהתאמה. "אנחנו כבר לא עובדים יותר עם הידיים!" מצהירה אדלקורט מעל  דוכן הנואמים במוזיאון ומספרת על מחקר שהראה שלילדים שנולדו בעשור האחרון יש ידיים קטנות יותר בהשוואה לאנשים שנולדו בחמישים שנה האחרונות. 

אכן, רובנו מבלים את מרב חיינו מול המסך, עבודת היצרנות התחלפה בתקתוק על המקלדת, ועבודת הכפיים הפכה לסממן של מעמד סוציו-אקונומי נמוך מאוד. מעצבי האופנה בהחלט  מודעים להלך הרוח הזה, וניכר שדגמים המכסים את הידיים לחלוטין צצים בעונה האחרונה בכל תצוגה ושטיח אדום בעולם בדמותן של גלימות ארוכות לחורף הקרוב, שרוולים סבוכים שכמעט מכסים את כל חלק גב היד, ואפילו דגמים בהם הידיים לא נראות כלל.


הדוגמנית הקנדית קוקו רושה באירוע Fragrance Foundation Awards בשמלה בצבע קרם של זק פוזן, עם קפלים גדולים באזור הצווארון שמכסים לחלוטין את הידיים.
Coco Rocha in a ruffled Zac Posen dress completely concealing the hands. June 2014


באופן אירוני, ההיסטוריה תמיד חוזרת, ותוצר זה של הקדמה הטכנולוגית מזכיר היום יותר מתמיד את בגדיהם של אצילים מהמאות ה-16 עד ה-19, שהיו כבדים וסבוכים כדרך לומר  שהאצילים אינם זקוקים לבגדים פרקטיים ונוחים משום שהם אינם נאלצים לעסוק בעבודת כפיים מכל סוג. אין זה פלא אפוא,  שגם מעצבת האופנה ונערת הזוהר הרוסייה (חשבתם שאכתוב "איט גירל"? יחי השפה העברית!) אלינה אחמדולינה צולמה מאחורי הקלעים של אחת התצוגות האחרונות בשבוע האופנה בברלין כשהיא מסתירה את ידיה מתחת לשרוולי הז'קט שלה, בסגנון הדומה מאוד לזה שאימצו האצילים הרוסים  במאה ה-16. האצילים בעידן רוסיה הצארית, נהגו להשחיל את ידיהם מתחת  לשרוולים ארוכים ונפולים על-מנת להבדיל את עצמם מהאיכרים שעבדו בשדות ונאלצו להפשיל את שרווליהם ולחשוף את זרועותיהם העמלות (מי חשב שיום אחד זה יעלה להם במהפכה...).


אלינה אחמדולינה במראה המרמז על אצילי רוסיה הצארית, בשבוע האופנה בברלין. סתיו/חורף 2014-15. מאוד אנטי סובייטי מצדה...
Russian Fashionista Alena Akhamadullina concealing her hands in a fashion reminiscent of traditional aristocratic Russian overcoats



התכנסות בתוך העצמי- צבעים חיוורים והתעטפות (Introversion- Pale Colors and Wrapping)

"החברה שלנו חשה צורך להתכרבל ולתפוס מחסה," הצהירה אדלקורט בתחילת יולי ולא ידעה עד כמה מילותיה יהפכו רלוונטיות לחברה הישראלית בתוך שבוע ימים בלבד. אדלקורט ועמיתיה חזאי הטרנדים מתייחסים למעשה לימים לא רחוקים בהם הכל יתמזג האחד בשני: טכנולוגי וישן, יוקרתי וזול, משמין ובריא, ומי ייתן- גם אויב ואוהב.

אולם ניתן לראות בתחזיתה גם את ירדת קרנן המתקרבת של הרשתות החברתיות, וגמילה מיוחלת של כולנו מ"צומי" אובססיבי המוליד רעות חולות כמו "סלפי שירותים" וטל חן (או חן טל... באמת שאין לי מושג). עם טרנד האנונימיות שבמסגרתו נסתתר מאחורי בדים עשירים ומסיכות, תבוא גם הצניעות שתתבטא  בבחירה בצבעים שלווים שאינם מתבלטים כגון: פסטלים וקרמים, ובצורך להתעטף בעזרת קשירות וחגורות.


"עיטוף" מתוך: "קפלים"/לי אדלקורט.
Wrapping the body as a symbol of anonymity and comfort 




אנו כבני- אדם עומדים נחוש תשוקה להיות מכונסים בתוך מעטפת מתגוננת- תשוקה אשר תבוא לידי ביטוי בריבוי דגמי מעטפה, חגורות, קשירות, וכל הקשור לעיטוף הגוף. ואני בטוחה שכל  אזרח ישרלאי שקורא שורות אלה, חווה עתה בדיוק כמוני  את הצורך להתעטף במעטפת מגוננת ולהקריב מעט מה"עצמי" שלו לטובת התאספות עם המשפחה, הסביבה והאהובים.

שמלה פסטורלית בצבע קרם עם חגורת מעטפת. ולנטינו- אביב/קיץ 2014
A creme color Valentino dress with a wrapped sash as a belt. Spring/Summer 2014


מי ייתן שהגוונים שנחוש בקרוב בנשמתנו יהיו שלווים ועדינים כמו אלה שחזאי הטרנדים מנבאים שנלבש בעשור הקרוב.


חולצה קשורה על חולצה בצבע חיוור. הצבע הרגוע ואפקט הקשירה יוצר תחושה מוגנת ומכונסת. מתוך:Rika Magazine.
Two pale blue shirts wrapped together. The soothing color and wrapping create a sense of introversion and security.


,Society feels the need to bundle up and take shelter. In order to absorb agression design needs to be wrapped like a ball of string or a bundle of wool as a gift for our future. A desire to be covered and find bliss within enveloping shelters motivates these designs.